Preloader - Spinner

לשכוח

לשכוח מוקאפ קטן

מודפס

₪61.6₪88

דיגיטלי

₪27₪30

קינדל

₪27₪30
חזרה לקטלוג

לשכוח פינקלשטיין פרדריקה עמליה

תרגום: אחינועם אסתר ברגר
עריכת תרגום: מורן אטיאס
עריכה לשונית: מיכל לעדן
הגהה: מיכל אסייג
עיצוב עטיפה: מיכל ארזי | סטודיו משרוקית
תאריך יציאה לאור: אפריל 2015
הסדרה המודרנית

“קוראים לי אלמה ואף פעם לא עברתי מלחמה. כשהתבגרתי, האזנתי לדאפט פאנק, שתיתי קוקה קולה ושיחקתי משחקי וידאו בפלייסטשן. יום אחד גיליתי שסבא שלי ברח מפולין כמה שנים לפני מלחמת העולם השנייה, לפני השואה. הרבה זמן המילה עצבנה אותי, כי היא דיברה על משהו שאי-אפשר לתאר. אבל בשישי בערב, כשמצאתי את עצמי פנים אל פנים עם הנכדה של אדולף אייכמן והיא לא הצליחה לזכור את שם המחנה אושוויץ, חשתי צביטה של כאב שנמשכה כמה רגעים. זכרתי את הציטוט מהזהו אדם מאת פרימו לוי: “לעולם אל תשכח מה קרה, לא, לעולם לא תשכח.” נדמה לי שאני רוצה לעשות בדיוק ההפך. אני רוצה לשכוח הכול.”

פרדריקה עמליה פינקלשטיין היא סטודנטית לפילוסופיה בת 23. רומן הביכורים שלה, לשכוח היה מועמד לפרס רנודו היוקרתי.

“פינקלשטיין כתבה רומן ביכורים מתוך סערת רגשות ותחושת דחיפות. קולה הייחודי מטריד ומזמין. הבה נטה אוזן לקולה”. ז’אן-מארי גוסטב לה קלזיו, חתן פרס נובל לספרות

 

טעימה מהספר

השמדת היהודים. אני לא מתכוונת לרדת לפרטים. כבר טחנו לכם אותם עד דק. כבר כפו עליכם סיפורי זוועות מהסוג של לילה וערפל, אשר השפילו את רוחכם מרוב אשמה. אני אומרת בלי להתבייש: אני רוצה לשכוח, אני רוצה למחוק את השואה הארורה הזאת מהזיכרון שלי, לשלוף אותה החוצה כמו שמוציאים גידול סרטני מהמוח. אני רוצה שתהום ההיסטוריה תבלע אותה לעד.

אני עדיין מקווה שהמתים יעזבו אותי בשקט, אבל זה לא קורה. בכל ערב, כשאני לא מצליחה להירדם, עולה בי חזיון המקלחות באושוויץ אחרי שאנשי האס-אס החדירו אליהן את הציקלון בי, ולא מרפה ממני. הוא עומד מלכת בפרק הזמן שבין 3 ל-10 הדקות לאחר שהגז מוזרם דרך החרכים שבקירות, שנפערו במיוחד בשביל הטבח. אני מריחה ריח חריף, אני רואה את הגופות הלבנות העירומות ערומות אלו על אלו. ילדים, נשים, זקנים – תִלים של בשר אדם. אלו שטיפסו הכי גבוה שרטו את התקרה חזק כל כך עד שהשאירו בה את ציפורניהם. הראשים של כולם מגולחים, אבל את העורפים הזניח התער, וכך נותרו עליהם כמה שערות סרבניות, כמו אניצי קש. רובם נכנעו בעיניים פקוחות, נעוצות בנקודה כלשהי בחלל. פסקו השיעולים, הגניחות, ההשתנקויות. נותרה רק דממת מוות.

להמשך קריאה

חדשות וביקורות